שיקום על שתלים – ישנם 2 סוגים – קבוע ונשלף
קבוע – לשתל בודד או לכל הלסת – אחרי ביצוע השתלים (השלב הכירורגי) לאחר תקופה של 3-6 חודשים מבצעים את שלב החשיפה. חושפים את החלק העילי של השתל, מוציאים את הפקק, שסגר מעל ומבריגים פקק (כיפת) ריפוי, שבעצם בונה את רקמת החניכיים סביב השתל לכתר, שיבוא בשלב השלישי.
אחרי שכיפת ריפוי עיצבה את החניכיים סביב השתל לצורה הנדרשת ממשיכים לשלב המבנה והכתר.
בשלב הזה לוקחים מידה או סריקה ממוחשבת ושולחים למעבדה לטכנאי, שמייצר כתר בשיטה מודבקת למבנה או מבנה מיוחד שמתברג לשתל (מבנה – זוהי חוליה מקשרת בין שתל לכתר עתידי), לפי שיקול הרופא, טכנאי ומטופל.
לשתלים בודדים – השיקום קבוע, לא משנה, אם הוא מודבק או מוברג לשתל.
לשתלים בלסת שלמה, ללא שיניים נותרות, השיקום יכול להיות מודבק, מוברג או לגמרי נשלף.
שיקום נשלף, משמעו, תותבת על שתלים, שבעצם מתחברת אל השתלים, שבלסת ולא מאפשרת לתותבת לנוע, לא בזמן הדיבור ולא בזמן הלעיסה. הבחירה בשיקום תותבת על שתלים מתקבלת בד"כ בעקבות תזוזה חופשית של תותבת על הלסת, עקב מחסור בעצם התומכת את התותבת. לרוב פוגשים בבעיה זאת בלסת תחתונה. במרפאתנו בעיה זאת נפתרה כבר מזמן והמטופלים שכחו, שהיא היתה פעם קיימת, גם אלה, שהיו שנים רבות עם התותבות. במקרה הזה, של חוסר תמיכה לתותבת בלסת התחתונה, משתילים 2 או יותר שתלים. יתדות הללו, עשויים מטיטניום ומוחדרים לעצם ומהווים תמיכה, הנדרשת לתותבת. טיטניום מתחברת מצוין עם כל רקמות הגוף ולא מעוררת דחייה על ידו. עם הזמן השתל והעצם של הלסת מתחברים והופכים לגוף אחד.
יש לציין, כי התותבות מאריכות חיים יותר בשימושן יחד עם שתלים. לדבריהם של המטופלים, אורח חייהם השתפר בצורה משמעותית בעקבות השתלת שתלים לתמיכת התותבת והם לא מוטרדים כלל בעת אכילה או דיבור.
